"כביש ישן, שביל בגן, עץ ובית"
שירים מציירים לנו תמונה. ולפעמים זאת תמונת ילדות שנשארה חקוקה. שביל אחד שבגן – היה השביל שחיבר את הכביש, לפעמים דרך עץ או שניים, אל הבית. זהו שביל הכניסה. דרכו תמיד הגענו הביתה. שביל שני בגן – הוא שביל שדרכו יצאנו מהסלון והמרפסת אל הגינה, לשחק עם חברים או לתפוס רגע של שקט לקריאה ומחשבות. שביל אחר עבר בין שתי ערוגות של פרחים וירקות ואיפשר לנו לקטוף או להשקות ולטפל בצמחים.
שבילים בגינה הם כל-כך טבעיים ומובנים כשהם קיימים. אנחנו מתחילים להיות מודעים לנוכחות שלהם בגינה בשני מצבים: במצב שבו הם חסרים, או לא עוברים במקומות הנכונים, ובמצב המנוגד לו, שבו הם כל-כך מתאימים לנו, וגם כל-כך נעימים לנו – נעימים לעין ונעימים למדרך.
מיקום
"השביל הוא חכם מההולך בו"
שבילים מחברים אותנו בין חלקי הגן השונים. התפקיד הראשוני שלהם הוא קודם כל שימושי, מעשי, עונה על צורך.
נבחן מהן הנקודות שאליהן אנחנו צריכים גישה – בתוך הגן, מהבית אל הגן, ומדרכי הגישה החיצוניות אל הבית.
התכנון הנופי-אדריכלי מתחיל מהגדרת השטחים שבהם מתאים לשתול את העצים, מהגדרת השטחים שבהם יתאים לנו לשהות לבלות ולארח, הגדרת השטח המתאים לחצר השירות, וכך בהתאמה לכל גינה - הגדרת שטחים שונים לצורך שימושים שונים של המשפחה.
עם סיום השלב הזה – עוברים לשלב תכנון השבילים.
השבילים יגדירו את החללים בגן. יחברו ביניהם, ייצרו מסלול, יכוונו את המבט, יחשפו פינות יפות, יעקפו פינות מיותרות, ויגיעו אל משטחי פעילות שונים של הגן.
מתאר
"דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד"
זה נכון. אבל אנחנו נוכל לבחור אפשרויות שונות, כי אנחנו לא בהכרח נסלול שביל שקו המתאר שלו ישר.
שביל היקפי לבית, כפי שמבקשים לקוחות שונים, אינו חייב להיות שביל שמתקדם לאורך כל חזיתות הבית במקביל לקווי הבניין. אם הגינה כולה באה ליצור מקום שהוא אחר מהבית, מקום טבעי ולא מבונה, מקום שמביא את הרכות ולא את הנוקשות - כך גם טוב יהיה אם יוכלו השבילים להתעגל ולרכך, ולהביא אלינו משב של הבלתי צפוי, לפעמים אולי גם את החן של הבלתי מושלם.
תכנון מתוחכם של שבילים יכול גם לייצר מצב שבו רחבה קטנה מייצרת גישה לנקודות שונות וחלקים שונים בגן. רחבה כזאת היא תחליף מעניין לשביל המוכר שהינו נתיב צר. במרכז רחבה כזאת אפשר למקם אי גינון ששובר את הרחבה המרוצפת בדיוק במקום שהיא אינה דרושה, ומכוון את התנועה והזרימה בגינה.
חומרים
"ילדה קצרה על שביל ארוך, עוד תעצור לקשור השרוך"
לפעמים נרצה את השביל הכי מהיר, קצר ויעיל – שנגיע מהר.
ולפעמים נרצה אותו ארוך, מפותל, איטי - שיתארך ככל האפשר, כמו למשל בשיר אחר:
"בשביל אל הבריכות פסעו שלובי ידיים"
את חומרי השביל נקבע בהתאם למטרה של השביל. את השביל הפרקטי שמוציא אותנו ממרפסת השירות לתולה הכביסה שבחצר, נרצה יעיל נוח ונמרץ. את שביל הכניסה לבית, נרצה מחומר נגיש ומתחשב באורחים השונים, נרצה אותו יפה ומזמין, מחובר לאדריכלות של הבית, ונותן את התחושה הראשונית באשר לאופי הגן ובני הבית. ואת שביל הטיול שמהלך לו בינות למקבצי הצמחיה ופינות קטנות וקסומות אחרות, נרצה הרבה פחות פורמלי, כזה שאפילו מאט את ההליכה, נותן הזדמנות להתבוננות, להתרגעות, ואולי גם כזה שמאפשר הליכה ברגליים יחפות.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"השביל הזה מתחיל כאן"
ישנם השבילים שיבטאו נוכחות מרשימה, וישנם השבילים שיצטנעו. ישנם אלה אשר יבהירו לך מראש לאן אתה הולך ויובילו אותך מיידית אל המטרה, וישנם אלה שיעוררו את הסקרנות שלך, ויחשפו בפניך את צפונות הגן בהדרגה.
למיקום השבילים, למסלול, לקו המתאר, ולחומר שמהם הם עשויים – משמעות רבה בקביעת מקצב ההליכה, העניין שבדרך, התחושה והחוויה שעוברת כשאנחנו פוסעים בתוך הגן.
שבילי הגן מלכתחילה באו כדי לשרת מטרות שונות ולענות לצרכים שונים, אך בפועל הם מטביעים חותם על המראה והאופי של הגינה.
